30/11/2008 21:55
היופי והמלאות שבמרירות האהבה הנכזבת. תחילת חורף, עבדתי בבניית צימרים בראש-פינה, והייתי מאוהב בנערה שאהבתני אך דחתה את חיזורַי. בבוקר, בדרך מקצרין לראש-פינה, ראיתי את עצי הזית העמוסים בפירות הסגולים הבשלים. המראה הזכיר לי, שכשעבדתי במסיק, זה היה לא רחוק משם, בנחל אל-על. הכרם שבו מסקתי היה עמוק בנחל ורחוק מכל עיבוד או דישון, והזיתים היו גדולים ועסיסיים עד התפקע. המראה היה כה מפתה, עד שמחצתי זית בין אצבע לאגודל, ולמרות שידעתי שטעמו מר, טעמתי את העסיס הצהוב שבקע מהקליפה הסגולה.
אכן, הטעם היה מר, אך הבשלות השוותה לו נופך עמום ורחוק של מתיקות.
הסטטוס מדבר על המרירות העזה שבאהבה הנכזבת, אך מדגיש דוקא את אותו רובד עמום של מתיקות ומלאות, ומכסה בו את הטעם המר, עד כדי כך שהקורא האינטרנטי המהיר יכול שלא לשים לב לטעם המר שהוא הנושא של הסטטוס, ולחשוב אותו לעוד תיאור טבע יפה.
נוכחים בו הטעם המר החזק, המתיקות האופפת, והרגישות לדקויות של מחזוריות הטבע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה