סטטוס כעינית

יום שלישי, 18 באוקטובר 2011

דַּרְכִּי אֵלֶיךָ נִפְתְּחָה, אִם גַּם אוֹרְחַת זָרִים עֲדַיִן בָּהּ דּוֹרֶכֶת



"כינור הברזל" הוא אחד מהשירים המרגשים בכוכבים בחוץ. חלק ב' של השיר מתאר שלוות השלמה עם קטנות החיים ביחס לבריאה. "סְעַד אֶת עִצְבוֹנוֹ הַדַּל וְהֶעזָוּב, / רַחֵם אֶת מַעֲשָֹיו שֶׁרַבּוּ וְקָטֹנּוּ" מבקש הדובר בפנייתו אל אלהים. המקור המקראי "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהוָה" [תהלים ק"ד 24] מדבר על נפלאות הבריאה, ועומד ככותרת לתיאורם של מעשים רבים וגדולים. ההיפוך בין המקור המקראי לבין השיר (כאן המעשים הם קטנים), מדגיש את קטנות המעשים, את היותם עצובים, אפורים ועזובים. אולם בניגוד לצפוי לאחר תיאור זה, השיר איננו מבקש להצביע על חוסר המשמעות בחיי האדם, אלא משלים עם הבדידות הזאת, ומתאר אותה כשלווה:


עוֹלָם הָאֱלֹהִים, בְּהֶבֶל לַיְלָה חָם,
מוּל נְשִׁימַת שָׁמֶיךָ הַקְּרֵבִים לְמַטָּה,
מוּל חַלּוֹנוֹת אֲשֶׁר אִבְּדוּ אֶת חִיּוּכָם,
שַׁלְוַת כֹּוכָב וָמַיִם לְעֵינַי לִמַּדְתָּ.




וכן בבית האחרון נאמר: "אֲנִי שָׁלֵו. דַּרְכִּי אֵלֶיךָ נִפְתְּחָה, / אִם גַּם אוֹרְחַת זָרִים עֲדַיִן בָּהּ דּוֹרֶכֶת". לאחר שהדובר כבר איננו מנסה להאבק בבדידותו ובקטנותו, הוא משלים עמה, ובכך נפתחת דרכו אל האל. כלומר הנמען כאן הוא האל. אם כן, מי היא אורחת הזרים? 
לדעתי, כאן אלתרמן מדבר על הדוסים. זה לא המקום היחיד בכוכבים בחוץ, שהוא ספר דתי, בו הוא מבקר את עבודת האל העיוורת. לדוגמא, בשיר "עץ הזית" הם מכונים בביקורתיות "ענפיו השחורים". הדובר אוהב את האלהים ונמצא בקשר עמו לכל אורך הספר, אך אינו מקבל את היהדות האורתודוקסית כדרך להתקרב אל האל. 


דרכי אליך נפתחה מציין בעיני את השלווה הזאת. לאו דוקא לגבי קטנות מעשי האדם כמו בשיר, אלא באופן כללי ההסכמה והקבלה של המציאות שהיא התגלמותו של האל. אורחת הזרים, מבחינתי, היא גם הדוסים, כמו אצל אלתרמן, אך לא רק. זה מזכיר לי דיון שהיה על סטטוס של תומר פרסיקו, לגבי השאלה: אם אלהים כל יכול, הוא לא היה יכול פשוט לכתוב את המסר באותיות גדולות על השמים במקום לבלבל אותנו בכל מיני רמזים? שידבר ברור!
אבל הוא מדבר ברור, פשוט הרבה אנשים לא אוהבים את המסר ולכן מעדיפים לא לשמוע. ומה שהוא אומר זה: כלום. ואנשים חושבים שחייב להיות איזשהו מפתח, שחייבת להיות איזושהי משמעות לעולם הזה, משהו שיסביר את כל הסתירות.. אבל בכך ישנה הטענה הסמויה: העולם כמו שהוא הוא לא טוב. והשלווה היא קבלת העולם כמו שהוא, היא הדרך הנפתחת אל האל. והסטטוס אומר: תקשיבו, הוא אומר כלום :-)